רשומות

    מי מנהל אותי? הטיפש ואיש הנרות יצאנו לטיול עם בית הספר. באחד המסלולים החל וויכוח בין שני תלמידים. לא הצלחתי לשמוע את דבריהם אך מתנועות הידיים וטון הדיבור הבנתי שמתנהל שם וויכוח קשה. צעדתי במהירות כדי להגיע אליהם אך ברגע שהגעתי, הסתיים הוויכוח ביניהם. התמונה שעמדה למול עיני הייתה שדורון מחייך ודני כועס. שאלתי את דני: "מה קרה? מדוע אתה כועס?" "הוא קרה לי טיפש" – אמר דני. "נו?" שאלתי. "אז מה?" "אבל אני לא טיפש". ענה דני. "אז למה אתה כועס?" "כי אני לא טיפש" "אני חושב שאתה כן" אמרתי. "מה???" צעק דני. "גם המורה קורא לי טיפש? "כן" עניתי בחיוך. "אבל אני לא טיפש. למה אתה קורא כך בשם גנאי? "אם אני מצליח להרגיז אותך ואתה אכן מתעצבן, אז אתה טיפש" אמרתי שוב. למה???" זעק דני בכאב. ואז הביט בי ואמר: "אתה אומר לי את זה בכוונה." "אגיד לך משהו" עניתי. "רק אדם שאינו חכם, יתן לאחרים לנהל את רגשותיו. אם דורון אמר לך שאתה

לצמוח באמונה

להאמין בעצמי פירושו לתת לכוחות הגדולים הטמונים בי, לצאת, לפתח ולהתפתח.

בניית עוגן

בניית עוגן   קרה לכם פעם שהייתם בסיטואציה כל שהיא וחשתם רגשות טובים והתפללתם שהרגע הזה לא ייגמר לעולם   ? האם הייתם רוצים לשחזר את התחושות העילאיות הללו בכל רגע שתבחרו ? האם הייתם רוצים להתחבר לתחושות הללו ברגעי תסכול ועצב? הדבר המדהים הזה מתאפשר בזכות העובדה שהמוח שלנו פועל באופן אסוציאטיבי ומקשר בין שני דברים שעולים בסמיכות זמנים, גם אם אין בניהם קשר של סיבה ותוצאה. ובין היתר הוא מקשר בין הקלט החושי למצב הרגשי. הראשון שעלה על העיקרון היה המדען הרוסי איוואן פבלוב.  פבלוב היה מדען, שחקר את מערכת העיכול של בעלי חיים. במהלך הנסיון גילה כי קיימת התנייה בין מה שקורה לכלב לפני הגשת הארוחה לבין מה שקורה בהמשך. פבלוב הגיש לכלבים את האוכל וגילה שלפני שהכלב מתחיל לאכול הוא מזיל ריר. בשלב השני הגיש פבלוב את האוכל לכלב אך לפני כן צילצל בפעמון. בשלב השלישי כאשר צילצל   בפעמון אף ללא הגשת האוכל לפני הכלב, גילה פבלוב כי הכלב מזיל ריר גם ללא אוכל. זה נקרא "התנייה קלאסית". המסקנה, הכלבים למדו לקשר בין האוכל והפעמון. ולכן צלצול הפעמון גרם לכלבים לתגובה שבאופן טבעי מתרחשת רק